יליד 1931, קבוץ עין שמר, גדל בתל אביב. למד למודי אדריכלות מ-1950, בתקופת הלימודים עבד בפקוח על הקמת מעברות ובמשרד אדריכלים ז. רכטר. סיים את לימודי אדריכלות בהצטיינות בשנת 1954. לאחר סיום לימודיו יצא להשתלמות בת חצי שנה במשרד אדריכלים בפינלנד, ועם שובו לארץ הצטרף למשרד אדריכלים ד. כרמי.
שנתיים לאחר סיום לימודיו בתחילת 1956, לאחר זכיה בשתי תחרויות רצופות (שכונות מגורים בחיפה ושכונת מגורים בירושלים), הקים משרד עצמאי. בשנת 1959 הקים יחד עם אדריכל יצחק ישר את שותפות יצחק ישר- דן איתן, אדריכלים. בשנת 1966 הקים משרד תכנון עצמאי דן איתן – אדריכלים ומתכנני ערים. משנת 1978 ועד 2010 עבד עם אדריכל ערי גושן במשרד ד.איתן - ע.גושן אדריכלים בע"מ. כיום פועל עם שותפתו רות להב במשרד ד. איתן / ר. להב-ריג אדריכלים.

לאור תפיסתו את האדריכלות כתחום רב גוני ורב תחומי המעצב את דמותה הפיסית והאסתטית של הסביבה הבנויה והפתוחה כאחד, והמשפיע על אורחות חיי החברה האנושית, הרחיב את מעורבותו המקצועית – מהמרחב הארצי והאזורי ועד לפרטי המבנים מחד, ומחיל את פעילותו הציבורית, המקצועית והאקדמית מאידך.
כחבר המדור לאמנות פלסטית במשרד החינוך והתרבות, בועדת מלגות ושפוט בקרן התרבות אמריקה ישראל וכיו"ר ועדת הפסלים בעירית ת"א-יפו, הוא מסייע לקידום אמנים ואדריכלים צעירים ולעידוד העשרת המרחב הציבורי בתחום האמנות.
בהיותו עורך בטאון האדריכלות, תרם לעיצוב השיח המקצועי, כיו"ר אגודת האדריכלים יזם הכנת תכנית אב ארצית לישראל בשנת 1986 (שפותחה בתכנית ישראל 2020) ותערוכות אדריכלות ישראלית, כולל "ישראל בונה", שהוצגה במדינות רבות.
עוסק בהוראת אדריכלות משנת 1960, כפרופ' חבר משנת 1966, ולאחר מכן לסרוגין, כפרופ' חבר (נלווה). שימש חבר בצוות ההיגוי להקמת בי"ס לאדריכלות ע"ש עזריאלי באוניברסיטת תל אביב וחבר ועדת בדיקה בינלאומית של הפקולטה לאדריכלות בטכניון. שימש כשופט ויו"ר ועדת שפוט בתחרויות אדריכליות רבות, בארץ ובחו"ל, בין היתר שימש כשופט בתחרות הבינלאומית להרחבת מוזיאון הפראדו במדריד.

בעקבות זכייתו יחד עם אדר' יצחק ישר בתחרות לתכנון מוזיאון תל-אביב שנחנך בשנת 1971 וזכה לפרסום רב בארץ ובחו"ל, המשיך בתכנון הגלריה לאומנות באוניברסיטת תל-אביב (בשיתוף אדר' ברכה חיוטין) והרחבת המוזיאון והגלריה ועוסק עתה בתכנון מוזיאון המים הלאומי.
פעל רבות בתחום תכנון השיכון הציבורי ובתכניות שיקום ברמה הארצית והאזורית ובתכנון מפורט, תרם להעשרת דפוסי המגורים וסביבתם הפיסית והאנושית כשהוא מפתח את תפיסת תכנון הדיור הציבורי מבניה טורית למרקמים סביבתיים. עם תחילתה של הצמיחה האורבנית לגובה, תכנן מגדלי מגורים ומגדלי משרדים. ביניהם מגדל עומריה ומגדל העיר בירושלים, מגדלים שקבעו את קו הרקיע וחזותה של ירושלים מכוון מזרח למערב. בנין ה"מגדל" ברח' דובנוב בת"א מהווה אבן דרך בתכנון מגדלי משרדים וחזיתות קירות המסך בארץ.
בעבודתו בתחום מערכת הבטחון סייע בפיתוח תפיסת תכנון לטווח ארוך לבסיסי חיל האויר ובסיסי צה"ל, ופיתוח קמ"ג דימונה.
במסגרת עבודתו הענפה בתחום בינוי הערים ותכנון השכונות, פיתח תכנית אב לקסריה, פארק תעשיה קסריה, תכניות מפורטות לשכונות השונות ועיצוב הישוב בכללותו וזיקתו לעיר העתיקה ונופיה. כמו כן ערך תכניות פיתוח לדרום מערב ירושלים, למרכז העיר ירושלים, לעיר העתיקה בטבריה ואת תכנית בנין העיר "1750" בתל-אביב ההולכת ונבנית כיום לאורך דרך נמיר. השתתף, כחבר צוות בכיר, בפיתוח תכנית האב הארצית 2020, חבר בועדה המייעצת למשרד השיכון בתקופת קליטת העליה ומנהל שותף בצוות המעקב, ליווי ובקרה של תכנית המתאר הארצית תמ"א 31.
בשנים 1972-77 פעל בתכנונם והקמתם של שני ישובים עירוניים במפרץ הפרסי בנדר-עבאס ל-70 אלף תושבים, ובנדר-בושר ל-40 אלף תושבים שהיוו אתגר מיוחד בהיקפם ובקצב בנייתם, בתנאי האקלים הקיצוניים ובהתמודדות עם דפוסי חיים ומסורות שונים וכל זאת ליצירת סביבת חיים עשירה ומוגנת.